אברבנאל
ויען המלך וגומר. כאשר ראה המלך שהאשה הציקתהו בדברי חכמה הבין שלא נפלה בזה היא מעצמה כי מה לה לבוא להתחנן על אבשלום ואין לה עמו דבר? (יט) ולכן שאל ממנה אם היתה יד יואב עמה בזה? והיא השיבתו ונשבעה בחיי נפשה אם היה איש אחר להימין ולהשמיל, רוצה לומר כי לא צוה אותה איש אחר בלתי יואב בדבר הזה, כלומר לבקש על אבשלום והוא שם הדברים בפיה, ולא אמרה זה על המשל (כי היא מעצמה סדרתו) כי אם על הנמשל מענין ספור אמנון ואבשלום וטענותיו. והאפוד פירש את הדברים האלה מה ששאל דוד היד יואב אתך, כי יואב אמר לה גם כן זה שישאלנה המלך והתשובה שתשיבהו עליו, והגידה שאין ראוי לגנות יואב על זה אחרי היות כוונתו רצויה ותכליתו משובח, (כ) והוא לבעבור סבב את פני הדבר, ר"ל שתכלית המשל כלו היה לסבב ולהביא הנמשל שהוא פני הדבר ותחלת המחשבה עם היותו סוף המעשה. והנה ראתה האשה החכמה לגלות אל המלך שהיה יד יואב עמה בדבר הזה, בהיות שהוא העלימו, לפי שראתה בפני המלך שחפץ בדבר (משלי ט"ז ט"ו) ובאור פני מלך חיים, ומאשר ראתהו שמח ונעלז בדבריה לא רצתה להעלימו עוד. ושבחה את דוד שמשכלו נפל עליו ומיד הכיר הדברים שהם דברי יואב, וזהו ואדני חכם כחכמת מלאך האלקים לדעת את אשר בארץ. ר"ל לדעת הדברים האנושיים כלם ומי הוא המסדר אותם ומי הוא המניע הראשון בהם. ואז לא רצה המלך לתת תשובת הענין וסליחת אבשלום אל האשה, (כא) אבל שלח בעד יואב ואמר לו הנה עשיתי את הדבר הזה, רוצה לומר לכפר לחטאת אבשלום בעבורך, וכפי הקרי שהוא עשית אמר, אחרי שעשית וסדרת כל זה בפי האשה גם אתה לך השב את הנער את אבשלום, כי המתחיל במצוה אומרים לו גמור: